יום הולדת יש רק שלוש פעמים בשנה

הילד שלי יהיה בן 9 באוגוסט. התינוק, הפעוט, הילדון, הופך לבן 9 באוגוסט. אני מרגישה שיש משהו מאד משמעותי בגיל הזה. יש תחושה שהוא עוד לא ממש מתבגר כי אין לו חצ'קונים ושער פנים והקול שלו עדיין רך ומתוק וגם העור שלו אבל הוא כבר לא ילדון מתרפק אלא ילד שחשוב לו להרגיש עצמאי וגדול. ואני משחררת כי כבר למדתי שאין ברירה אחרת ושהשחרור הזה בריא גם לי. טוב לי לדעת שהילד שלי מסוגל להגיע לבד הביתה  ולהיות קצת לבד ולדאוג לעצמו (ולנמלים במטבח).

השנה החלטנו לחגוג לו יום הולדת. למי שלא מכיר, אוגוסט זה חודש שאפשר באותה מידה לגזור מלוח השנה. חודש חם ושומם שכולו דאגות למסגרות ושובע מהחופש הגדול (להם) הקטן(לנו) ויש תחושה שאף ילד לא נמצא בסביבה כדי לחגוג איתו. בשנה שעברה היה צוק איתן אז בכלל לא היה חשק לחגוג או לטלטל אנשים לחגיגות אז חגגנו ממש בקטן. שלושתינו.

אשמה הורית, מכירים? אז המחשבה שהשארנו ילד בלי חגיגה גרמה לנו להחליט חגיגית שהשנה חוגגים.

אבל הוא בן 9 ובגיל הזה הם כבר לא מוכנים למפעילים (תיקון: הבנים לא מוכנים, הבנות כן) ואת הבאולינג אנחנו לא סובלים אז התחלנו כבר לפני חודש במסע החיפוש לפתרון סביר לחגיגה כיתתית כי הרוב חוגגים עם כל הכיתה. 30 ילדים נמרצים להפעלה זה גדול עלינו ברמות שאי אפשר לתאר.

הפתרון שמצאנו לילד התפנוקים היה הקולנוע. יקר אבל מוריד מאיתנו הרבה דאגות ובעיקר משהו שהילד ישמח עליו כי בסופו של דבר זו המטרה

אבל כאמור באוגוסט כלב לא יבוא לחגוג איתו אז אנחנו מקדימים ליוני.

ולמי שלא יודע יוני זה חודש שבו לא רואים בית. הוא עמוס באירועים ושמחות וימי הולדת.

שריינו תאריך.

סמס מאמא של ילדה מהכיתה. אחת שאני מחבבת., היא קבעה באותו תאריך יום הולדת לבתה. מכיוון שהיא עושה רק לבנות אנחנו לא ידענו על התאריך.

התקפת עצבים קלה.

פתרון: משנים תאריך. לשמחתי הצליח.

התאריך יותר מוקדם.

התקפת עצבים בינונית.

רוצה לשמוח ביום ההולדת של הבן שלי אבל אני באמת אהיה שמחה אחרי.

.