רגע של יהירות

אני רוצה להרגיש יפה. משהו פה מתפספס כי אני לא מרגישה יפה. אני לא אובססיבית למראה שלי אם כי אני אוהבת בגדים יפים . ומשהו בי נשאר מגושם ומבויש ונבוך.

אני רוצה להרגיש יפה אני רוצה עיניים בורקות ושיער ארוך (השיער שלי לא ארוך, הוא מתולתל ולא תעזור שום החלקה כי זה יראה רע. טוב לו מתולתל אבל לא טוב לא ארוך. היכרות של שנים, אני יודעת) ואני מגדלת אותו ומרגישה שמתישהו אני אשבר ואסתפר ושוב אתבאס שהוא קצר מדי.

אני רוצה להיות רזה יותר. הייתי רזה אחרי שילדתי, הייתי יפה כשהייתי בהיריון. הייתי בת 31 ועכשיו אני בת 40 והעור שלי מתחיל להדלדל. גיסתי החביבה התחילה לדבר על הדכאון שבטשטוש תווי הפנים ואני מרגישה את זה אצלי.

בגיל חמישים אני אסתכל על התמונות שלי בגיל 40 וארגיש רזה ויפה. כשהייתי בת 31 הרגשתי שמנה ונפוחה.והייתי רזה ויפה.

להתרפק על העבר זה קטע של זקנים.