רגע של יהירות

אני רוצה להרגיש יפה. משהו פה מתפספס כי אני לא מרגישה יפה. אני לא אובססיבית למראה שלי אם כי אני אוהבת בגדים יפים . ומשהו בי נשאר מגושם ומבויש ונבוך.

אני רוצה להרגיש יפה אני רוצה עיניים בורקות ושיער ארוך (השיער שלי לא ארוך, הוא מתולתל ולא תעזור שום החלקה כי זה יראה רע. טוב לו מתולתל אבל לא טוב לא ארוך. היכרות של שנים, אני יודעת) ואני מגדלת אותו ומרגישה שמתישהו אני אשבר ואסתפר ושוב אתבאס שהוא קצר מדי.

אני רוצה להיות רזה יותר. הייתי רזה אחרי שילדתי, הייתי יפה כשהייתי בהיריון. הייתי בת 31 ועכשיו אני בת 40 והעור שלי מתחיל להדלדל. גיסתי החביבה התחילה לדבר על הדכאון שבטשטוש תווי הפנים ואני מרגישה את זה אצלי.

בגיל חמישים אני אסתכל על התמונות שלי בגיל 40 וארגיש רזה ויפה. כשהייתי בת 31 הרגשתי שמנה ונפוחה.והייתי רזה ויפה.

להתרפק על העבר זה קטע של זקנים.

3 מחשבות על “רגע של יהירות

  1. עדה ק הגיב:

    ואמא שלי תמיד הייתה אומרת שמי שמרגישה יפה גם תיראה יפה כתוצאה מכך. כלומר, אולי הכיוון צריך להיות הפוך. אני קיבלתי את דעתה בלי להתווכח.

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אנחנו זה מה שאנו מרגישים!
    בנאדם צריך להיות שלם עם פגעי הזמן, אך יחד עם זאת לעשות את מירב המאמצים על מנת למזער נזקים.

    אהבתי

  3. newjulianablog הגיב:

    אני מאמינה שההרגשה והמראה זה עניין דו כיווני. לגבי מירב המאמצים והנזקים לא ברור לי למה אתה מתכוון. אני בהחלט מטפחת את עצמי אבל לא רוצה לשעבד את עצמי לכך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s