ילדים של אחרים יכולים להיות מכה.

יש ילד בכיתה של הבן שלי שכנראה סובל מהפרעת קשב וריכוז ברמה גבוהה מאד. כל זה לא היה מזיז לי את קצה הביצה השמאלית אבל ביום ההולדת של הבן שלי מצאתי את עצמי כל הזמן מעירה לאותו ילד שהציק לילדים אחרים או הרביץ להם, יזם קרבות נייר טואלט ופופקורן  ובקיצור היה מפגע חברתי. כל צוות המפעילים כבר הכיר אותו בשמו .

פחדתי שהוא יהרוס לבן שלי את החגיגה שלו ולמזלי בסופו של דבר הצלחנו להתעלות מעל זה. והבן שלי זוכר את יום ההולדת שלו  כחוויה חיובית.

אני לא יכולה להחרים ילד או  לפגוע בו, אני לא יכולה לחנך ילד שהוא לא שלי אבל אני לא מבינה מצבים כאלה בהם ילד עושה כל מה שמתחשק לו לעשות באותו רגע ללא שום גבולות ולא סופר אף דמות סמכותית שמנסה לרסן אותו.

לא הצלחתי להתמודד אתו, גם הצוות לא הצליח וגם בעלי לא הצליח.זה הגיע למצב בו בנות התחבאו ממנו בשירותים.

ואני מתחילה לתהות אם מרוב הבנה לעניין הפרעות הקשב וריכוז  אנחנו לא מפספסים משהו בעניין הגבולות והחינוך.

בשורה התחתונה שמחה שלא הרגתי את אותו ילד.ועוד יותר שמחה שאני לא אימא שלו.