ילדים של אחרים יכולים להיות מכה.

יש ילד בכיתה של הבן שלי שכנראה סובל מהפרעת קשב וריכוז ברמה גבוהה מאד. כל זה לא היה מזיז לי את קצה הביצה השמאלית אבל ביום ההולדת של הבן שלי מצאתי את עצמי כל הזמן מעירה לאותו ילד שהציק לילדים אחרים או הרביץ להם, יזם קרבות נייר טואלט ופופקורן  ובקיצור היה מפגע חברתי. כל צוות המפעילים כבר הכיר אותו בשמו .

פחדתי שהוא יהרוס לבן שלי את החגיגה שלו ולמזלי בסופו של דבר הצלחנו להתעלות מעל זה. והבן שלי זוכר את יום ההולדת שלו  כחוויה חיובית.

אני לא יכולה להחרים ילד או  לפגוע בו, אני לא יכולה לחנך ילד שהוא לא שלי אבל אני לא מבינה מצבים כאלה בהם ילד עושה כל מה שמתחשק לו לעשות באותו רגע ללא שום גבולות ולא סופר אף דמות סמכותית שמנסה לרסן אותו.

לא הצלחתי להתמודד אתו, גם הצוות לא הצליח וגם בעלי לא הצליח.זה הגיע למצב בו בנות התחבאו ממנו בשירותים.

ואני מתחילה לתהות אם מרוב הבנה לעניין הפרעות הקשב וריכוז  אנחנו לא מפספסים משהו בעניין הגבולות והחינוך.

בשורה התחתונה שמחה שלא הרגתי את אותו ילד.ועוד יותר שמחה שאני לא אימא שלו.

6 מחשבות על “ילדים של אחרים יכולים להיות מכה.

  1. empiarti הגיב:

    זה נכון, את לא יכולה לפגוע או לחנך ילד של מישהו אחר, אבל כאשר הוא אצלך (בבית או באירוע)? מותר לך להעיר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים? מותר להגיד בנימוס אך בתקיפות ש"אצלי אסור לך להתנהג ככה" וגם לאיים שאם הוא ימשיך תקראי להוריו שיקחו אותו הביתה? אני יודעת שנהגתי כך כשילדיי היו קטנים, אבל היום? מה הנורמה? בגן של הנכד שלי יש ילד כזה שמתפרע והופך בכל פעם ילד אחר ל"שק החבטות" שלו, דוחף, מרים, מרביץ וגם מנסה לבודד אותו מהילדים האחרים. והצוות לא משתלט. יש לו כבר סייעת צמודה – ובכל זאת לא משתלטים. איך מתנהלים מול זה? אין לי מושג.

    Liked by 1 person

  2. newjulianablog הגיב:

    בדיוק עלית על הנקודה. הערתי, הבהרתי, שמתי גבולות וחוץ מלגרש אותו עשיתי הכול. למען האמת להפוך את העניין לעימות מולו היה מקלקל לבן שלי (שדי חבר שלו לפעמים, למרבה הצער) הבעיה היא שזה ילד שרגיל לעשות מה שהוא רוצה ואל לספור את סביבתו. יש כאן משהו מעבר לקושי לשבת הרבה מזן במקום אחד שהוא קיים ואמתי ולא רק אצלו. מרכיב של התחשבות בסיסית.

    Liked by 1 person

  3. empiarti הגיב:

    אז זהו, שמכל ההתחשבות בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות וכל האקרונימים ADD, ADHD לא באמת מתמצאת – יש גם עניין של חינוך בסיסי וגבולות. נראה לי שהורים היום מתעצלים להשקיע בזה. או מפחדים מהילדים שלהם. או…לא יודעת מה. זה היה קיים גם בדור שלי (כלומר כשילדיי היו קטנים) אבל פחות מאשר היום. לדעתי כאשר יש ילד עם היפראקטיביות ההורה צריך להשקיע יותר בילד, ונדמה שדווקא משקיעים פחות, יש "תירוץ". אז מילא כשאתה מוכן לסבול את זה בבית, אבל מה קורה בחוץ? מה קורה בגן או בבית הספר או בבתים של אחרים? נדמה שלא ממש אכפת להם. דווקא מתוך האכפתיות לילד חשוב שהם ידריכו אותו, יבהירו לו מה מקובל ומה לא מקובל. יתנו לו כלים כדי להתמודד עם הצורך הזה להתפרע (ואני לא מדברת על תרופות, למרות שלפעמים אין מנוס)….אבל לכי תחנכי הורים 😉

    Liked by 1 person

  4. newjulianablog הגיב:

    חושבת כמוכם אבל כאמור לא באה לחנך אף אחד. בסופו של דבר הילד הזה יצא מסכן.
    והערתי בלי סוף כולל איום שאוציא אותו מהאולם. לא ספר אותי. הבעיה היא גם שהוא התחיל סיטואציות שהוסלמו ע"י ילדים אחרים כך שלא היה יוצא הוגן אם הייתי רק מוציאה אותו. לא באתי להשפיל אף אחד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s